פסוריאזיס

פסוריאזיס (או "ספחת" בעברית) הנה מחלה דלקתית של העור. המחלה שכיחה, ופוגעת בכ- 2% מהאוכלוסייה, כאשר גברים ונשים סובלים מהמחלה באופן שווה. פסוריאזיס הנה מחלה כרונית, כלומר מחלה שמלווה את החולה לכל אורך החיים, אך היא מתאפיינת בתקופות של החמרות והטבות לסירוגין. ניתן ללקות בפסוריאזיס בכל גיל, אך ברב המקרים המחלה מופיעה בסביבות גיל 20-30 ובשכיחות קטנה יותר בסביבות גיל 50-60.

מה גורם להתפרצות המחלה?

פסוריאזיס מתאפיינת בפעילות מוגברת של מערכת החיסון בעור, הגורמת לדלקת המובילה לכך שתאי העור מתחלקים במהירות גבוהה מהרגיל. תאי העור החדשים הנוצרים במהירות גבוהה מצטברים על גבי העור, דבר המתבטא בהופעה של קשקשים באזורים המעורבים.

התפרצות הפסוריאזיס נובעת מנטייה גנטית להתפתחות המחלה, ובחלק גדול מהמקרים, ישנם בני משפחה נוספים הסובלים מהמחלה (30-70% מהחולים). אופן התורשה של המחלה הוא מורכב, ולא כל בני המשפחה יסבלו מהמחלה. בממוצע, הסיכוי לילד חולה הוא 16% אם אחד ההורים סובל מהמחלה, וכ- 50% אם שני ההורים סובלים. בנוסף לנטייה הגנטית, פסוריאזיס מושפעת גם מגורמים סביבתיים.

• זיהומים (כדוגמת דלקות גרון)
• תרופות מסוימות (כגון תרופות לטיפול במחלה ביפולארית, חסמי בטה, תרופות מסוימות לטיפול במלריה)
• כוויות או חבלות
• מזג אוויר קר ויבש
• לחץ נפשי משמעותי
• שתיה מופרזת של אלכוהול

• פסוריאזיס "רובדית" (מכונה גם פסוריאזיס וולגריס): הסוג הנפוץ ביותר של המחלה. רבדים (פריחה מורמת) אדומים המופיעים בעיקר על הקרקפת, מרפקים, ברכיים, בטן וגב.
• פסוריאזיס טיפתית ("גוטטיבית"): הופעה של רבדים קטנים מאוד, דמויי טיפות, על גבי הבטן, הגב והגפיים. לעיתים קרובות קודמת להופעת הפריחה דלקת גרון הנגרמת מחיידק הסטרפטוקוק.
• פסוריאזיס מוגלתית ("פוסטולרית"): מצב שבו על גבי הפריחה האדומה מופיעות מעין שלפוחיות קטנות מלאות מוגלה. בחלק גדול מהמקרים תהיה מעורבות של כפות הידיים והרגליים, ולעתים הפריחה מלווה בכאב. צורה זו של פסוריאזיס הנה נדירה.
• פסוריאזיס של הקפלים ("אינברסה"): הפריחה מופיעה באזורי קפלים בעור, כדוגמת בתי השחי, מפשעות, מתחת לשדיים או בטבור. הפריחה מתאפיינת בעור אדום בוהק, ולעיתים קרובות מלווה בכאב ורגישות במקום.

• טיפולים מקומיים: רב חולי הפסוריאזיס סובלים ממחלה קלה בלבד, ויכולים להסתפק בטיפול מקומי, על ידי שימוש בקרמים, משחות או ג'לים. טיפולים אלה מבוססים בדרך כלל על סטרואידים, המקטינים את הפעילות הדלקתית המוגברת. לעיתים נעשה שימוש בנגזרות של ויטמין D ובתכשירים על בסיס זפת. להורדת הקשקשים נעשה שימוש בתכשירים המכילים חומצה סליצילית, חומצה אורית וחומצה לקטית. שימון תמידי של העור יכול לעזור למנוע את הופעת הקשקש.
• פוטותרפיה: טיפול המבוסס על אור אולטרה-סגול. טיפול זה שמור בדרך כלל למקרים הקשים יותר של מחלת הפסוריאזיס, ונחשב לטיפול בטוח מאוד, ואף ניתן להשתמש בו בזמן הריון. לצורך טיפול זה יש לפנות ליחידות פוטותרפיה ייעודיות, כשקורס טיפולי נמשך בדרך כלל כחודשיים-שלושה, שבמהלכו מטופלים פעמיים-שלוש פעמים בשבוע. שיזוף בים המלח יכול לעזור גם הוא, אם כי יש להקפיד על שהייה נכונה ומוגבלת בשמש על מנת להימנע מסיבוכים, כגון כוויות שמש.
• טיפול פומי בכדורים:
  • נגזרת של ויטמין A: מפחיתה את התחלקות התאים. אינה מיועדת לנשים בגיל הפריון בשל חשש לפגיעה בעובר עד 3 שנים לאחר הפסקת התרופה.
  • תרופות שמטרתן דיכוי מערכת החיסון שפעילה ביתר במחלה.
  • תרופה המעכבת אנזים הנקרא פוספודיאסטרז 4, ובכך מקטינה את הפעילות המוגברת של תאי מערכת החיסון בעור.
• זריקות:
  טיפולים חדשים יחסית, שנחשבים לטיפולים יעילים מאוד מכיוון שהם מכוונים ספציפית למסלולים הדלקתיים הפעילים ביתר בפסוריאזיס. טיפולים אלה, המכונים טיפולים ביולוגיים, ניתנים בזריקות תוך-וורידיות או תת-עוריות.
  • נוגדי TNF: ניתנים בזריקות תת-עוריות או תוך-וורידיות.
  • נוגד IL-12/23: ניתן בזריקות תת-עוריות
  • נוגדי IL-17: ניתנים בזריקות תת-עוריות
  • נוגדי IL-23: ניתנים בזריקות תת-עוריות

• חשוב מאוד להקפיד על ההנחיות הרפואיות ועל נטילת התרופות באופן מסודר
• שמירה על אורח חיים בריא: תזונה מאוזנת, פעילות גופנית וירידה במשקל
• הפסקת עישון והימנעות מצריכת אלכוהול מופרזת
• ביקורים עיתיים אצל רופא/ת המשפחה למעקב אחר בדיקות דם, לחץ דם ומשקל
• ביקורים עיתיים אצל רופא/ת העור. למד/י על טיפולים חדשים הצפויים להיכנס בקרוב לשימוש והתעדכן/י במידע ממחקר עכשווי על המחלה.